דרכי תה #1890 תה לבן לחופי הים השחור

בד בבד עם התעצמות תעשיית התה הבריטית של דרום אסיה, רוסיה הצארית, אימפרית תה לא קטנה בפני עצמה שעד עתה נאלצה לקבל את מנת התה שלה מיריבתה הגדולה למשחק הגדול, או לכל היותר על גבי אורחות גמלים מעושנות מכיוון מונגוליה, ביצעה ניסויים ראשוניים בגידול העלים השמיימיים, וזאת על מדרונות קווקז, בואכה הים השחור.

האקלים הלח והנוח השורר באיזור מערב גאורגיה התברר כאידיאלי לגידול הקמליה הסינית, ובשלהי המאה ה-19 נשתלו בחוות הניסיונות של צ'קווה כ3,000 שתילי תה, תוך שחלקות העיבוד מתרחבות משמעותית משנה לשנה. כקודמיהם הבריטים, לצוות החווה הרוסי ועוזריהם חסר היה בתחילה הידע המקצועי ורב הדקויות הדרוש לשם עיבוד תה כהלכתו ומשלחות מטעם הצארות יצאו להשתלם באומנות טיפוח ועיבוד העלים במקומות שונים באסיה, בהם בסין, ביפן ואף בשטחי הראג' הבריטי עצמו, ומומחים זרים, בהם המפקח הסיני לאו דזן ז'או המהודר, הובאו לסמוך ידם על תעשיית התה הרוסית המלבלבת.

התה הרוסי של הקווקז הושווה בטעמו לזה של שרי לנקה, אך נחשב לנופל באיכותו, ונמכר בכמויות סבירות לפולין, לארצות מרכז אסיה, ומשלוחים אחדים אף נשלחו לנמלי ארצות הברית, אך זכו לביקוש מועט.

הנסיון הרוסי-גאורגי בגידול תה, הגם שמעולם לא הבשיל לתעשייה חשובה מבחינה גלובלית, אפשר לבסוף, בדרך הקרבה הגאורגרפית את ביסוס תעשיית התה המקומית של הרפובליקה התורכית, ואפשר לה להפוך לאחת מיצרניות התה הגדולות בעולם, על כל מגשי הבקלאווה ההכרחיים הנלווים לכך.

ולמפקח המהודר לאו דזן ז'אן התודות.