בין אש לקרח ,על גג העולם

סביב שנת אלף לאחר ימי הרופא הגדול, הטמיע חסידו הברוך, יליד הלוטוס, את תורתו המיטיבה באדמתה הערירית של טיבט.

הרמה הנישאה, ספוגת שדים וזרע פורענות, סחופת אבק וטרופת רוח זכתה אז למזור, בדמות דיקור מדוייק ועשויי היטב של סטופות מרפאות, ואלה השקיטו את רוחה, בייתו את קרביה ההומים, והנחוה אל עבר הטוב, הראוי ורווי הישועה.

אלף שנים ויותר אל עבר העתיד, וקרביה של טיבט הומים שוב טירוף.

טיבט, אותה פיסת סלע נישאה שרגליה באש ובמדבר וראשה ברקיע היא במידה רבה אמה של אסיה כולה. בגובה ממוצע של ארבעה קילומטרים ועל נזר ההרים המעטר את ראשה, טיבט ושפעת קרחוניה הם מקור כל אשר חי, פורה, רווי לחות ומטיב מן הפנג'אב ועד המקונג, ומן האמו דאריא ועד הנהר הצהוב.

הצטמצמות הקרחונים הגלובלית, תופעה טבעית בחלקה אך שהעדויות מצביעות במידה רבה של סבירות כי היא מושפעת ביותר על ידי פעילות התיעוש האנושית, היא מהלך מורכב ורב ניואנסים, אך כזה שהאצתו במהלך שלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 טומן בחובו תהליכים כלכליים, חברתיים ואקולוגים הרי אסון.

תרבויות דרום ומזרח אסיה ואלה השוכנות בינהן כוללות כמה מריכוזי האוכלוסין הגדולים בתבל, כמו גם כמה מאסמי התבואה הגדולים ביותר באסיה ובעולם כולו, וכל אלה מהווים עוגן כלכלי וגאופוליטי ראשון במעלה וחסר תחליף.

הטיית נקודת האיזון הקרחונית העומדת בין התחדשות והתמעטות המים העצורים בראשי ההרים משמעה כי כמות המים הזמינה במרגלותיהם הולכת ופוחתת בעודה מצטרפת לבעיות אקולוגיות חמורות אחרות כגון שאיבת יתר, זיהום אקוויפרים, המלחת קרקע ומדבור. בנוסף, מאבקי השליטה המרים גם כך על השליטה בגג העולם מתודלקים על ידי חששות ממשיים מפני עתיד בטחון המים הלאומי של אומות אסיה השונות וכאמור מן ההשלכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות מרחיקות הלכת הנובעות מחבית הנפץ המימית השוכנת תחת רגליהן.

סונם וונקצ'וק הוא מהנדס להדאקי אשר שאב השראה מיציבותו של קרח מוצל השרוי תחת גשר, וניצל את שטח הפנים היעיל הטמון בצורה חרוטית על מנת ליצור את מה שכינה "סטופת קרח", מבנה גבוה וצר הנבנה ממי הפשרת שלגים, ובנקודות אסטרטגיות, וזאת על מנת לאפשר זמינות של מים חיים בעונת האביב הקריטית לחקלאות המקומית. צורת החרוט האמורה מאפשרת למבנה העשוי קרח לשמור על חשיפה מועטה ככל הניתן לקרינה ההררית החזקה ולשמר כמויות גדולות של קרח במה שלא ניתן אלא לכנותו "קרחון מלאכותי". מי הפשרת הסטופה הזורמים באופן מדוד אך מתמשך מאפשרים לחקלאי לדאק גישה למים חיוניים בתקופת גידול קריטית, המתחילה טרם תחילת ההפשרה המשמעותית של שלגי ההרים, תהליך חיוני שבתורו נפגע גם הוא מצמצום מקומי של קרחונים באזור להדאק החל מאמצע המאה ה-20.

הפשרתו ההדרגתית של נזר ההרים הטיבטי, כמו גם המאבקים הפוליטיים והצבאיים הנלווים לתהליך, מרמזת אסון מתקרב לאומות אסיה הצפופות, כמו גם לעולם כולו. בעוד שפתרונות מקומיים, יצירתיים, רבי השראה ורושם כמו סטופות הקרח של להדאק הן כנראה פתרון נכון ויפה ברמה המקומית, אין בהם בכדי לתת פתרון מיידי לתהליך מורכב, נרחב ורב משתנים כגון שינויי אקלים וההשלכות המתגלגלות שלהם על גורל האוכלוסייה האנושית כולה.

בעוד שכבני המודרנה אנו מורגלים לרפד עצמנו בתחושת בטחון הוליסטית כלפי העתיד לבוא, תוך השענות נעימה על סיפורים ציוריים ומעוררי השראה מהרים רחוקים, ייתכן והשנים הקרובות יאשרו אם הסיפור המורכב אותו אנו מספרים לעצמנו ימשיך להוכיח את עצמו כבסיס לקיום אנושי יציב ובטוח, או באם כאשר תתמוסס, בערבו של יום, סטופת הקרח האחרונה של טיבט, ישתחררו אז מקרביה זרעי הפורענות, הפחד ממחסור והתשוקה הצורבת לקיום, שהם אם השדים כולם.