חומות סיניות

כפי שראינו, המבקר בערים הסיניות המודרניות, יפגוש לרוב תמנון אמורפי הגולש לכל עבר וככל שינתן ביד המקרה, המימון והריבון. עם זאת, לפחות היסטורית, ערים סיניות ראויות לשמן הוגדרו בידי אלמנט ברור, נוקשה ובלתי מופשט בעליל. חומות.

כמדינה קשיחה כפי שהיא פריכה למדי, ובעלת גבולות צפוניים פרוצים לכל עבר, השושלת הסינית המצוייה סבלה באופן אנדמי מאיומים צבאיים, חברתיים ופוליטיים ליציבות שלטונה, ובעוד שאלה לרוב באו לרוב לידי ביטוי במסגרת פלישות ומרידות מקומיות, תנועות אנושיות אלו היו עשויות בהחלט להתפתח במהרה למרכזי כח חלופיים לשלטון המרכזי, בעוד שהמרחקים הניכרים בין אזוריה השונים של הממלכה המרכזית משמעם כי כל מסע צבאי היה כרוך בלוגיסטיקה איטית ויקרה להחריד.

תחת תנאים אלו, ובדומה לאזורים רבים ברחבי העולם העתיק, ערים בצורות שימשו כצמתים מרכזיים המנקזים צרכים כלכליים, פיסקלים, סמליים ובירוקרטיים וכמובן- צבאיים. החומה הסינית הטיפוסית היא יצור מרשים למדי. תוצר משוכלל של פיתוח רב דורי, החומות הסיניות הצפוניות(בדומה לחומה "הגדולה" בגלגולה האחרון והמפוקפק), מהוות דוגמא לגדולות והמורכבות שנבנו מעולם. נאמנות לחומרי הגלם הנפוצים בשולי המישורים הסינים הצפוניים של סלעים ובוץ, החומות עשויות היו לרוב תשתית קלה ליישום אך רבת עוצמה של אדמה נגוחה, פעמים רבות עם תשתית אבן מוצקה, ומעורבת לעיתים עם שברי אבן, חרס ואף חומרים מרוכבים יותר כשמן, קמח אורז דביק וחומרים מאחים אחרים אשר תרמו רבות ליציבות וחוזק מבני.

כמסת האדמה נגוחה (או אבן- בעיקר בדרום), מחופה לרוב בשריון לבנים שרופות, ומתוכננת בשיאה כמערכת מורכבת של חומות, חומות משנה, עמדות קשתים וירי חם, חפירים ומגדלי שמירה והתראה. החומה הסינית היתה כאמור גוף אדיר וקשה ביותר לביקוע מכל צד- עד עידן הנשק החם המודרני, ובמיוחד זכורים מומחי המצור המוסלמים שנשלחו ללוות את כוחות הכיבוש המונגולי בסין המהלך המאה ה-13, ואת מומחיותם בהקמת ותפעול מכונות הטרבושה האימתניות אשר סייעו בכיבוש שיאנגיאנג וערים אחרות בצפון ומרכז סין.

שיא תנופת הבניה של חומות וערים בצורות בסין היא כמובן שושלת מינג, הפרנואידית והסגורה מכלל השושלות הסיניות, וזאת אולי מטעמיו המוצדקים של הצל המונגולי אותו שאפה להרחיק לתמיד מגבולותיה, יחד עם עלית הנשק החם ואיומי הפיראטיות היפנית על חופיה המזרחיים. בתקופה זאת הגיע מספר הערים הבצורות בסין לשיא של כ1500 ערים, ובממוצע בניה של כשש ערים בצורות לשנה, מספר לא זניח, בהתחשב בכך כי בניית חומת עיר צנועה בגודלה היתה עשוייה להגיע לכ3 טונות של מטילי כסף, עול לא קטן על אוצר המדינה הכאוטי גם כך.

עליית שושלת צ'ינג האדירה על השינויים הפוליטיים, הטכנולוגיים והדמוגרפים שהביאה, הביאו לבסוף לירידה רבתי בחשיבות הערים הבצורות של סין, וזאת לאחר כ3000 שנים בהם החומה הבצורה היוותה את הגורם המגדיר ביוותר של העיר הסינית מבחינה מבנית, מרחבית וקוסמולוגית. נפילת השושלת המנצ'ורית, מלחמות האזרחים ומלחמת ההתנגדות ליפנים הביאו להידרדרות נוספת במצב החומות הקיימות בעוד שרבות מהן נהרסו כליל לטובת פיתוח עירוני מודרני לאחר כינון סין העממית, הידועה בהן היא חומת בייג'ינג החיצונית אשר נהרסה ברובה החל משנות ה-50, וששרידיה המוכרים הם מגדלי ההתראה ושמירת הזמן ועוד מספר קטעים קצרים של החומה האדירה שנמתחה בשיאה לאורכם של כ30 קילומטרים.

מספר החומות הסיניות השמורות כיום קטן יחסית, ומן המרשימות שבהן נמצאות כמובן בנאנג'ינג, פינגיאו, דאלי וכמובן- חומת העיר שיאן האיקונית. ולמרות שהחומות הללו נדמות כנבלעות מעט בקקפוניה האורבנית המודרנית המקיפה אותן, כל חובב של סין הישנה,-שבמציאות או בדמיון, יתקשה שלא להחסיר פעימה אל מול אותו ביטוי נושן של סדר עתיק בו הפנים והחיצון מצויים באיזון הרמוני , הקיסר- פניו דרומה, כל דבר מצוי במקומו הרצוי, ושלום תמיד שורר - תחת השמים.