מעצמה, סחר ואקולוגיה

אחד ממאפייניה הנוכחים ביותר של התרבות הסינית העכשוווית הוא השוק הדיגיטלי. אותה גלקסיה בלתי נדלית בגודלה של יצרנים, צרכנים ומשווקים, כולם דחוסים לכאורה לאורכו של מסך הנייד וברחבי האפליקציות השונות, אך למעשה פרושים לרוחבה ולעמקה של ארץ אדירה הטומנת בקרבה כתריסר ויותר אזורים אקולוגיים, מן האלפיני לטרופי ומן המדבר לים.

לסין ההסטורית יחס חשדני לסחר, ולמרות שהשושלות המאוחרות למדו לחיות בשלום עם קהל הסוחרים ואף לרתום אותם לצרכי מס, פיקוח קהילתי ולגיטימציה שלטונית, נראה שמשהו מן הכורח לנתב את כוחות השוק היצריים לערוצים גדורים, שימושיים וחפים מסכנה, נשאר נעוץ בהלכות המדינה הסינית, ואלה נידונו להלך על הקו המסורתי והדק למדי שבין חופש ושליטה.

בתוך כך, וכהתחשב במחוייבות המדינה להמשך הפיתוח הכלכלי, ובפרט זה באיזורי הכפר הנידחים, התרחבו בשנים האחרונות רשתות הסחר הדיגיטלי, לא מעט בתמיכה ממשלתית פעילה, וכיום הן מרשתות כליל את רוחבה ואורכה של הארץ- בעודן מאפשרות לכל חקלאי,יצרן מבוסס ובעל מלאכה זעיר את אותה גישה מיידית לשוק הסיני היצרי ורב התחרות.

ובעוד שרשת המסחר הסינית היא פלא כלכלי ולוגיסטי (כל עוד לא הוכח אחרת), אני כהרגלי מתרשם בעיקר מן ההיבטים הרומנטיים יותר של אימפרית הסחר הסינית וביכולתה לספק במהירות, ולרוב במחיר שווה לכל נפש - את כל אשר תחת השמיים. כך ביכולתי, ובעודי יושב בכפר לא גדול במיוחד ביוננאן, בפאתי בורמה ובואכה טיבט, להזמין סל מוצרים אקזוטי המגלם בקרבו את עושרה האקולוגי של סין כולה.

ובעוד שאני לרוב צרכן גרוע למדי, ומסתפק ברוב הימים בצרור כוסברה וכמה ביצים בשוק ליד הבית,ישנם מספר דברים בסיסיים שלא ניתן באמת לשרוד בלעדיהם במישור הקיום הכאוטי הזה.

קילו חמאה מונגולית? מגיע תוך ארבעה ימים ארוז בקליפת עור כבש, בצירוף שמנת קפואה מהרועים בשולי הגובי. קפה רובוסטה ויאטנמי? נוחת בזמן זהה כמעט מעת סחר הגבולות של רוכלי גואגנשי. ג'ינסנג "אדום" ופטריות טרקי- טייל מיובשות ממנצ'וריה האגדית? לקח זמן רב מעט- 5 ימים. וזאת עוד לפני שנשקול לרכוש, ושוב- במחירים סבירים מאוד, מוצרי סחר חוץ כזעפרן איראני מעולה, טחינה ירדנית כמו בבית, ושמן חרדל הודי, או דברים אקזוטיים פחות, כמו מגבות מטבח, ובורג חסר בחבילה זעירה עד הבית.

ובתוך כך, ומעבר לשאלות הנוגעות ליכולתה של המערכת הסינית להתמיד ולתמוך במערכת סחר מורכבת כל כך בליבו של עולם סוער מחוץ, ותנאים שאינם לחלוטין ברי קיימא מבית, יש עוד זמן לשבת בשוליה של ארץ מגוונת אקולוגית , לרקוח חומוס בשמן זית, כמעט כמו בבית, לשתות עוד כוס תה דרומי מהול בחמאה צפונית, או סתם להרהר בריבוא הדברים, קרובים כרחוקים ובדרכים הקושרות את כולם.

.

שבת שלום