שכרונות תה

השיר המכונה "שבע קעריות של תה", מאת המשורר לו טונג בן המאה התשיעית הוא לא רק אחד משירי התה הידועים בעולם, אלא כנראה גם אחד מן השירים הסינים הידועים ביותר לקהל הקוראים הגלובלי, ובעוד המקטע האיקוני אינו אלא חלק קטן בשיר שלם החוסה תחת הכותרת האולי-מעט-פחות-רומנטית: "נכתב בחפזון כתודה לצנזור הקיסרי מנג בתודה על תשורת תה טרי", בכל זאת לא בכדי כי הקטע הידוע זכה להוקרה: . “כוס ראשונה, מלחלחת גרון ופה,

כוס שניה... מנתצת את מחנק בדידותי,

כוס שלישית, תרה אחר מעיים חרבים, בהם דבר מלבד חצי ריבוא כרכים.

רביעית, מעלה זיעה קלה, בעוד כל מכאובי החיים נמוגים דרך נקבוביות העור...

כוס חמישית- מטהרת בשר ועצם.

כוס שישית- גשר לעולם בני האלמוות,

כוס שביעית, איני מסוגל עוד!

...ורק רוח קלילה שטה תחת זרועותי.” . בעוד שניתן לנתח את הקטע, אם כשלעצמו ואם בקונטקסט הרחב של השיר המלא, על רקע שלל היבטים דתיים, חברתיים, כלכליים ואחרים הקשורים בכת התה הסינית, יהיה אולי שווה לשקול את השיר על רקע מה שמכונה "שכרון תה".

כחומרים צמחיים רבים בשירות האדם- וביתר שאת כאלה המשמשים כמשקאות מהוללים, התה הוא מוצר מורכב מבחינה כימית, ובעוד שניתן להיעזר במיני מומחים מודרניים על מנת לפרוט את אכויותיו המרובות לפנולים, אלקלואידים וחומצות אמינו שונות, אלה רק יאשרו במיני טיעונים מפולפלים את אשר כל שותה תה מסור יודע לבטח- וזאת כי לתה איכויות פסיכואקטיביות שהן ברורות כשם שהן חמקמקות למדי.

תרבות התה הסינית, תולדה של תהליך ארוך ומרובד היטב של אימוץ ומיזוג אלמנטים צרכניים, דתיים ואסתטיים שראשיתם תחת התנאים הייחודיים של שושלת טאנג, לא נוצרה וניצוקה בריק תרבותי. בין שימוש אפשרי בקנבואידים וחומרים פסיכואקטיביים אחרים בדת הסינית הקדומה לבין השימוש הוודאי והמר באופיום במהלך התקופה הקיסרית המאוחרת, האלכוהול, אולי האוניברסלי מכלל הסמים שבשימוש האדם שימש במידה רבה כמשמן החברתי והטקסי העיקרי בסין לאורך דורות רבים.

האלכוהול בתצורותיו וטעמיו השונים שימש כנסך מקובל בפולחנים הממלכתיים והעממיים השונים, ושימש גם כסמן נחוץ של חירות ויצירתיות פראית ואמצעי חשוב של פריצת גדרות, לפחות בדרור הלירי המדומיין אם לא במסגרות חברתיות ממשיות.

חדירת הבודהיזם, תורתו ומוסדותיו ללשד התרבות הסינית לא הכחידה אמנם את השימוש באלכוהול בשום צורה, אך בוודאי יצרה ניגוד אסתטי וערכי לדפיקת הראש הכללית שמאפיינת את תרבות צריכת האלכוהול הסינית מחצרות שאנג ועד חתונות כפריות בהרי יוננאן. פעפועם העדין של הערכים הבודהיסטים אל לב האליטה הסינית אפשרו את עליתה של תרבות חומרית ואסתטית חדשה שהתגלמה בין היתר בהשריית גוף האומה בכמויות הולכות וגוברות של תה, מגמה שתוחזקה רבות על ידי האפשרויות הכלכליות הגלומות בגידול מטעי הקמליה לצידם של מנזרי הרים, אחוזות חוף ושאר מחוזות משגשגים.

התייצבות הבודהיזם הסיני, על אדוות העומק שהיכה במוסדות, במחשבה ובדת הסינית, אפשרה גם יצירתה של ספרות תה עשירה בה נמנו מעלותיו של המשקה השמימי והואדרו יכולותיו בקירוב לבבות, זיכוך הנפש, טיהור הגוף, ואף את קירובו של השתיין המסור לעולמות הבודהא שכאן ומעבר. . "בעודי מריק את המחתה, מבעבע, קצף עולה.

בעודי אוחז בקערה נאסף הוא, מעלה פריחה,

נאספים יחדיו לישיבה דוממת וכתובים,

זמנית, קונים אנו מפלט מכבלי השינה"

(ג'יאו ראן, מאה שמינית) . שתית תה עם כן, נשזרה יפה בעולם החברתי המתגבש של סין הבודהיסטית ותרבויות הלווין הקשורות בה, תוך שהיא מקרינה, פושטת ומפעפעת לעולם החברתי הכללי.

כתרבות הצופנת בקרבה איכויות של עידון אסתטי וטוהר נפשי. הכלאת תרבות התה במארג החברתי של עולם המשכילים הסיני, באה תוך זניחה לא מוחלטת- אך בהחלט משמעותית של עולם היין כנוזל הזורם בצירי המערכת, וככזה ובתורה אפשרה כאמור את עלייתם של מבעים אתיים, רוחניים ופילוסופיים חדשים אשר צמחו מתוך רעיונות יסוד בודהיסטים, התרבות החומרית המקומית- כמו גם מאיכויותיו המעוררות של התה עצמו.

בעוד שאיכויותיו המתמירות של התה, כמשקה עתיר קפאין אינן סוד גדול, וידועות לכל שוכן מנזרים, ייתכן כי הפרופיל הכימי האמור של עלי קמליה סינית במספר עיבודים ספציפיים, כולל נוכחות של חומצה אמינית מסוג L-theanine מאפשר שינויים בתפקודי מח מסויימים, הגברת עוררות, ובאופן בלתי מדעי לחלוטין, אך מוכח פסאודו-אמפירית בוודאות- את שחרורם של חסמים פסיכולוגיים ואת עלייתן הזורחת של אינטואיציה, השראה, אחוות אנוש ותחושת רווחה כללית, אם לא תחושת שכרון עדין, אך אמיתי ונוכח לחלוטין.

ואם בכל זאת אינכם מתרשמים מחוכמתה של הסטוריה סינית עתיקה, מיכולתו של תה מבושם לחולל מסעות רוחניים קטנים, או מן הפרשנות הניו-אייג'ית והסכרינית שלי לעוצמות הטמונות בעלי הקמליה הצנועים,אז הנה לכם - הוי הספקנים, מתכון לצ'יפיר, מרקחת ביבים ממתקני הענישה הסובייטים העשויה לרוב על טהרת התה ומובטחת לתת לכם את הקיק הראוי, על אחריות המשתמש.

-לשפוך 50-70 גרם תה שחור לכוס פח. -לבשל בקצרה על סך רתיחה, (אך לא להרתיח יתר על המידה), להסיר מהאש, לכסות ולתת למרקחת לעמוד מספר דקות. - לסנן, לחלק לכוסות ולא לפסוח על הקטנים. - שותים במעגל שפוף עקבים, כשעתיים לפני האוכל. - מינוס תופעות לוואי קשות, אחווה מובטחת. . אז אם כן באשר תפנו, אל עולמות הבודהא, או אל מחוזות הגהנום. טיול נעים !