מושבה יהודית ביוננאן?

אם מבחינת חלקנו- ולו באופן חצי מודע, השנה היא תמיד 1939, שווה לזכור כי היו תקופות בהן ניסו ליישב אותנו בשלל מקומות שונים ומשונים, ללא התחשבות יתרה בסוגיות של טרואר, או עם מי אנחנו אמורים לריב.

התוכנית להקמת מושב יהודי ביוננאן נולדה כזכור כיוזמה קצרת ימים של הממשלה הרפובליקנית בסין, הגואו מין דנג, וזאת במטרה לקלוט כמאה אלפי עקורים יהודים אירופאים אשר נמלטו מפני אימת הרודף הנאצי.

היוזמה הובלה בין השאר ע"י סון פו, בנו של אבי המדינה הסינית סון יאט סן, וזאת ייעדה עבור יהודי אירופה שטח בעיר הסחר טנגצ'ונג שבמערב יוננאן יוננאן, ובסמיכות לגבול הבורמזי. הקוריוז ההיסטורי נוטה לעיתים לתאר בהגזמה את תכנית יוננאן כניסיון להקמת מחוז יהודי אוטונומי של ממש אם כי נראה שזה היווה ביסודו תוכנית חירום הומניטרית אשר נולדה מתוך אילוצי והזדמנויות המלחמה העולמית.

מניעי הממשלה הרפובליקנית, שב1939 הייתה נתונה גם כך במלחמת קיום אכזרית אל מול הפולש היפני, היו מן הסתם פרגמטיים למדי וכאשר ההנהגה הסינית קיוותה כי קליטת הפליטים תניב לה אהדה פוליטית ותמיכה פיננסית מצד קהילות יהודיות בעלות השפעה (אמיתית או נתפסת) בבריטניה ובארצות הברית. באותה נשימה, הממשל הסיני דאז קיווה לרתום את הונם האנושי של הפליטים, בהם רופאים, מהנדסים ואנשי מקצוע מיומנים אחרים בכדי לפתח את ספר הגבולות היוננאני הנחשל, על תשואות האינטגרציה והמיסוי הכרוכות בכך.

למרות מגמות תנועה התחלתיות, נזנחה תכנית יוננאן במהרה מטעמים כלכליים ופוליטיים כאחד, כאשר מצדדי התכנית גרסו את קידומה מטעמים הומניטריים ותדמיתיים במסגרת המאבק הכללי בו היתה שרויה סין בימי מלחמות העולם, בעוד כי אנשי מנגנון אחרים הביעו חשש שמא הקהילה היהודית תדרוש בעתיד הגדרה עצמית כלשהי ובכך תסכן את הריבונות הלאומית השברירית גם כך.

יתרה מכך, מיזם יוננאן תלוי היה לחלוטין במימון בי"ל חיצוני - מארגונים יהודיים או מממשלת ארצות הברית עצמה. גורמים פיננסיים אלה, בנוסף לשיקולים לוגיסטיים ופוליטיים, וכן לצד חוסר רצונו של צ'יאנג קאי שק בניתוק קשריו הצבאיים עם גרמניה הנאצית, הותירו את התוכנית כאותו הערת קוריוז היסטורי, ולא יותר מכך.

כמדינה הנלעסת במלתעות המודרנה, נשתרבבה לה באופן טבעי דמות היהודי גם לשולי מסדרונות האליטה הסינית, כראי לחרדות הלאומיות של סין המודרנית.

במסגרת כך, היו שראו ביהודים עם נדכא הראוי לאהדה, ולעיתים גם תמרור אזהרה דרמטי במקצת -לגורלו של עם ללא מולדת, וזאת באם לא תזדרז סין לחשל עצמה בפלדת המודרנה, וזאת עד כדי ראיית התנועה הציונית כמודל בר חיקוי לחוסן תרבותי, זוג תפיסות בהן אחז כנראה גם אבי האומה הסינית סון יט סן.

ברבות השנים נתערבו תפיסות אלו בסטריאוטיפ הדואלי המוכר ככ של עושר וחולשה במזיגות שונות, ואלה, יחד עם קורטוב זליגות יפניות, הוליוודיות, סובייטיות וטוויטריות אל תודעת העל הסינית, מסתכמות כיום לרוב ב"הו יהודים חכמים, אתם שולטים במדיה" כולל הרמת האגודל המחייבת והזמנה לאכול משהו.

גלות בסופו של דבר, היא דבר מורכב, בטח כשזאת מנותקת מרומנטיקה קדם מודרנית, ובעודה מחוברת דגיטלית לקהילת אם מדממת. ואם הכרזה על כיבוי אורות עדיפה בעיני מי מכאן על המצב הנוכחי, יהיה הוא ממשי או מדומיין, נוכל לפחות להעלות באוב אוהב וכתזכורת, את אותם "חסרי מדינה" נודדים.

ואם כל זאת לא מספיק, אתם מוזמנים לסיור פה ביוננאן, ונבין למה גם עם אנשי ה-ווה והקצ'ין של גבולות בורמה, לא בהכרח כדאי היה להתעסק.