פשטונים ויהודים- שורשי המיתוס

"האפגנים מכנים עצמם בני ישראל....ונראים כיהודים"

אלכסנדר ברנז, 1835. .

ובכן בקצרה, וכפי שכבר עלה כאן לא פעם בשולי הדברים, ידוע לכל, מזקני הראת ועד קציני מודיעין אמריקאנים, כי הפאתנים, או בשמם המקורי, הפשטונים, נוצרים בקרבם זכר לזרע ישראל ועשרת שבטיו האבודים, וכי עשויים אנו אף לפנטז כי מתחת לגלימת הצמר המאובקת, והשלוור קמיז הדהוי, ועוד טיפה ימינה מקת הקלאצ' המשופשפת נחבא ופועם לו בלאט לב יהודי חם הכמהה לאחיו היושבים בציון.

עוד יסופר כי רבים מבני פשטו יודעים גם יודעים על מוצאם הקדוש אך נוטרים את זכר מוצאם בשילוב של חשדנות כבדה הראויה לאומה גאה ולמודת חרב ותחת משאה הכבד של המסורת האסלאמית הכבדה השורה על הרי אפגניסטאן הרחוקה. עוד נלחש בקרב יודעי ח"ן כי חלק מן הפשטונים הללו נושאים, או לפחות נשאו, קמיעות חתומים ונוצרי קלף מסתורי ועליו כתב משונה ומרובע בצורתו, וכי מעבר לכך רק שמות שבטים, וקוד עתיק, ומנהגים משונים נותרו ללמד על מוצאם השמי העתיק של אנשי הרים קשוחים אלו, ולאלוהי הגלות הפתרונות.

אז שנתחיל?

הפתאנים, או להבא, "פשטונים" הם אומה גדולה ומבוזרת שכ-65 מליוני בניה מפוזרים בעיקר בפקיסטאן, אפגניסטאן והודו, וכן בפזורות גולות בארצות המערב ומספר ארצות מוסלמיות שונות. הפשטונים דוברים שפה איראנית דרום-מזרחית, וככזאת היא הנפוצה בבנות משפחתה העתיקות אשר ברובן עומדות בסכנת הכחדה או לפחות תחומות במספר אזורים מצומצמים ביותר.

כבניה של ארץ קשה וקשוחה העומדת בטבורו של עולם, הפשטונים ואבותיהם ראו את מולדתם נרמסת או לכל הפחות עדה למצעדם של ריבוא צבאות זרים, ואלה, הלנים וערבים,תורכים ומונגולים, בריטים או פרסים, התירו בה כולם את חותמם בדם, בדת ובדין, והפכו אותה למקפא התזזיתי הידוע לנו כיום בשמו המודרני למדי, "אפגניסטאן".

שותפים שווים וראויים לסמטוכה הכללית, הפשטונים העמידו מצדם שורה של מצביאים ששחקו תפקיד משמעותי במסגרת ה"אפגנית" המקומית וכן בזירה הפנים אסייאתית הכללית, ואלה, מאחמד דוראני חובב השירה, למחמד עומר ראיס הטאליבן שלא אהב אף אחד, זכו בתורם לימי הכאוס הראויים להם.

ליהודים מאידך, תפקיד צנוע בהרבה בהסטוריה האפגנית. אך כנוכחים מוקדמים למדי במחוזות ההינדו קוש, הם הותירו את חותמם בסלע ובשמות מקום למן המאה השמינית לפחות, וביססו קהילות סחר משגשגות בבלח, במיאן וגור, כאשר קהילות חשובות אלו נמחו כנראה ברובן מעל פני האדמה במהלך מאורעות הפלישה המונגולית, יחד עם אחיהם לאמונת היחוד.

אין ודאות גמורה לגבי מתי אוחדו לראשונה בני היהודים, ובני פשטו ובאה לעולם האמונה במוצאם המשותף, אך מקורות מן התקופה המוע'ולית, ובראשן הכרוניקה של הוזיר נעמתאוללה חווארי, מדווחים לראשונה בכתב על מוצאם היהודי* של שבטי הפשטונים, כביכול על פי הודאתם העצמית. יש לציין בהקשר זה כי חיבורים מוקדמים יותר הנוגעים לאיזורי הספר הפשטוני ולשוכניו נותרים דוממים בנוגע לפרט סנסציוני שכזה, אך חוקרים מסויימים מציינים כי יתכן ומסורות "יהודיות" שבעל פה הסתובבו במרחב מוקדם מכך, עוד במאה ה-15.

מאז ימי השיא של סולטאנות המוע'ולים עלה וחזר הנושא של יהדות הפשטונים בד בבד עם עליית קרנה של האמפריה הבריטית בתת היבשת ההודית ועיסוקה הגובר בשטחי הספר שמעבר לאינדוס, עם כל כובד המטען האינטלקטואלי והאסטרטגי הנלווה לה. כך, סיפורם של הפשטונים כצאצאי גלות אשור ובבל חוזר ועולה בכתיבתם של בלשנים ובירוקרטים, מסיונרים וסיירי גבול כאשר ברובם עולות טענות מגוונות דומות:

1. הפשטונים הם צאצאי גלות ישראל ע"פ שם, מנהג והודאתם העצמית 2. הפשטונים נראים כיהודים.

בעוד שאין לנו הרבה ספק כי לכתיבה החוזרת על מוצאם הכביכול יהודי של הפשטונים ישנו ביסוס מסויים במסורת הפנימית של הקבוצות הפשטוניות השונות, ועל אף כי המחקר החיצוני לא מספק מבחינת הקיפו או איכותו וזה הפנימי לוקה מאוד בחסר מטעמים מובנים או מוטה מן היסוד, נוכל להניח הנחה המבוססת על המקורות הקיימים כרגע:

אין כל קשר בין הפשטונים והיהודים והמסורות הקושרות אותם הן לכל היותר מאוחרות ביותר מאלף וחמש מאות שנים מארועי גלות אשור ובבל .

בעוד שמדרש השם הנוח בין קבוצות "שבטיות" פשטוניות שונות שהידועות שבהן הם האפרידים ("בני אפרים"), היוסופזאי ("בני יוסף") ואחרים מפתה להגיע למסקנה כי קבוצות אלו שימרו את שמות אבות אומה הלוונטינים, אך נראה כי השמות הללו הנם תוספת מאוחרת למאגר הזהויות הפשטוניות כאשר שמות עתיקים כגון גורגושט, קורלה וסראבון, פינו את מקומם בסופו של דבר לקומפלקס שמות בעל מצלול מזרח תיכוני כיוסופזאי, מחמודזאי, וסוליימאן-חיילי, כנראה במהלך התקופה הקדם מודרנית, כאשר ההעדר המוחלט של התייחסויות לאוכלוסיות מזרח תיכוניות או דמוי-יהודיות בהקשר האפגני במקורות הלניים, אסלאמים או אחרים עד התקופה הסף מודרנית בה הפשטונים כביכול מסירים את הפרוכת ומגיחים מארון הקודש ההסטורי.

ציצה נוספת בה נאחזים כורי הזהויות בחופרם בהרי אפגניסטאן היא סוגיית זהות כביכול בין מנהגי ישראל לבין הפאשטון-וואלי, אותן הלכות דרך מסורתיות המגדירות ותוחמות את חיי הפרט והקהילה הפשטונית והנשענות בכבדות על סוגיות של כבוד, חובה ציבורית, אירוח, הפרדה בין המינים, יישום אמצעים אלימים וכיוצא בזה. בעוד שקצרה הרשימה מכדי לעבור על פני סעיפים בעלי עניין שגם כך קשה לעגן אותם בזהות במקום בו יש דמיון בלבד, נסכם ונכתוב כי מספר סעיפים-טיעונים המסתובבים באתרי שיבת ציון שונים כגון: הזיית עפר על דם בהמה שחוטה, הדלקת אש טקסית, לבוש מרובע בעל גדילים, מנהגים קבליים (!) , איסור אכילת שרצים ימיים (!!) ושאר ירקות הינם בסבירות רבה מנהגים בעלי דמיון אקראי למנהגים מקראיים או יהודיים מאוחרים, וזאת מתוך ההקשר הרחב מאוד הקשור במערכת הפאשטונוואלי, שהיא ביסודה מערכת חברתית וכלכלית המשמשת לרגולציה של חיי הפרט והכלל בסביבה מבוזרת, מאתגרת ולא יציבה, הרבה לפני שהיא מכילה מרכיבים דתיים או פולחנים כלשהם.

ואם כל זה אינו מספק, הרי שאפשר אז לחפור מילולית אל תוך עצם העניין ולהסתמך על המחקר הגנטי היבש עצמו אשר ממקם את הפשטונים במקומם הראוי, כלומר כאוכלוסיית מעבר הנטועה עמוק בקו התפר שבין דרום אסיה למרכזה, כאשר הם מגלים זהות רבה יחסית לאוכלוסיות "טג'יקיות" של מרכז אסיה, וחריגות באזורים מסויימים לקבוצות "הודיות", כולל דראווידות מחד, ולאוכלוסיות מערב אסיאתיות, אך בעיקר איראניות מצד שני, באופן שכאמור מתיישב יפה עם איזור אפגניסטאן המודרנית כמשפך מעבר אוכלוסיות מגוון מאין כמוהו.

ואם כבר ישנו איזשהו בדל כרומוזום להתלות בו, הרי שנוכל לאמץ בידיים רועדות את G-M377, צבר גנים המשוייך לתורשת כרומוזום Y, ושבאופן מעניין נפוץ במיוחד בקרב יהודים ופשטונים, אלא שסקירה מעמיקה יותר של הקוד הגנטי הקדוש לכאורה מגלה כי האוכלוסיות האמורות, הן האפגנית, והן היהודית אוחזות בגרסה מעט שונה של קבוצת הגנים האמורה, וזאת הנפוצה בקרב יהודים, מגלה דמיון מועט יותר לזאת האפגנית מאשר גרסאות דומות שלה מאזורים אחרים במזרח התיכון, בהם לבנון ואנאטוליה, כאשר המצאי והביזור הגנטי עשוי להצביע על עירוב אוכלוסיות כלשהו שהתרחש אי שם בין האלף השישי לשמיני לפני זמננו, תזמון לא בדיוק הולם מבחינת הנראטיב הדרוש לנו.

יתרה מזאת, הדמיון הפיזי המפורסם של הפשטונים ליהודים, תלוי ובכן, לא מעט בעמדת המוצא של הצופה בהם, ובציפיותיו האסתטיות, וכשם שישנם יהודים העונים לארכיטיפ השמי המצופה מהם, ישנם רבים כאלה שאינם, בדומה לרבים וטובים לכאן או לכאן במרחב האדיר שבין ירושלים לקנדהאר, ובין הרי קווקז לחופי תימן.

אז מה ייתכן וכן יש לנו כאן?

בעוד שקשה לשים אצבע מדוייקת על מקור המיתוס, הן הפנימי, והן החיצוני של הפשטונים כ"בני ישראל", אם בכל זאת עלינו להשליך את תפוח האדמה הזה במקום כלשהו, נוכל להשתמש במונח המומצא לחלוטין אך השימושי לצורכנו אנו, של "מוטציית מוצא", ולהניח כי ההתנגשות הקוסמית בין דת מחמד, על המטען המונותאיסטי הכבד שנשאה על גבה, ובין חברת הספר השבטית של הרי ההינדו קוש הביאה בדרך זאת או אחרת לשינוי כלשהו בתפיסתם העצמית של הפשטונים ועל הדרך לאמץ לעצמם, ולו בהקשר מוגבל, אילן יוחסין מונותאיסטי כהלכתו, וזאת אולי, ובזהירות ראויה, כתחליף הולם לפרסטיג'ה האסלאמית האורתודוכסית הקשורה בבני משפחת הנביא מחמד וחבריו לקהילת החיג'אז. בהקשר זה ניתן להוסיף גם כי יצירת חיבורים גניאולוגים הקושרים את אבות הקבוצה לדמויות חשובות בהסטוריה האסלאמית והמונותאיסטית הרחבה הפכו נפוצים מאוד בקרב קבוצות שונות בעולם המוסלמי למן המאה ה-14, וזאת כאמצעי ליצירתה של לגיטימציה שלטונית, דתית ורוחנית כאשר הנוהג היה נפוץ ביותר כסוגה ספרותית בקרב קבוצות צופיות, שבטיות ואף בקרב קבוצות מיעוט. על אף מכורתם ההררית, הפשטונים היו מעורים היטב בפוליטיקה ובתרבות האזורית של זמנם, וגם אם שמשו לרוב כ"אנדרדוג" במשחק האזורי, הם בהחלט השפיעו והושפעו מן הטרנדים התרבותיים המרכזיים הנהוגים בסביבתם, בהם כתיבה גניאולוגית כמקור סמכות.

בנוסף לכך,יש לציין כי הקרבה הנצרכת למעיינות הנבואה של קדמוני ישראל מוכרת לנו ממקומות שונים בקדמת אסיה ומעבר לה, כאשר שמות מקומות, הרים ומקומות קדושים נצבעים בצבעי קודש תנכ"יים אשר בכוחם לקרב את הרחוק והבלתי מושג, גם במחיר של התקרבות אמביוולנטית לעם ישראל הממשי, על כל הסכנות הידועות הכרוכות בכך.

בהקשר זה ראוי אולי גם לשים דגש על מגע הקסם הידוע של הזהות היהודית, גם כאשר היא מומצאת לחלוטין, ועל יכולתה להחתים כמעט כל חברה מודרנית שנגעה בה, בצבעי הזוהר של האלוהות, או בכתם השטן, ולכך שלא ניתן, בטח שלא בימינו אנו, לנתק את זרמי העומק הקשורים בהקמת מדינת ישראל ותרומתה של רשת האינטרנט לזרימתו של ידע, ידע כוזב, ולא מעט ביוב מנטלי חסר ביסוס.

ובהקשר זה מספיקה סקירה של אתרי אינטרנט שונים הקשורים בשיח האפגני הנוכחי בכדי להבחין כי שאלת "יהדותם" הנסתרת של הפשטונים, על כל ההקשרים המדממים הרקומים בהסטוריה העגומה של אפגניסטאן ב-40 השנים האחרונות, על פרקי המוג'הדין, הטאליבן, וההרג הבין-לאומי, הבין-אתני והבין-דתי, בכדי לכתוב פרק נוסף בספר הדימויים הרדוף והמרובד היטב של דמות היהודי הנצחי החבוי בכל פינה נסתרת, גם כאשר היא נסתרת במורדותיהם הצחיחים של הרי מרכז אסיה.

ואם בכל זאת, ובנימת סיום עלינו למצוא איזושהי תובנה מן המחלוטה האתנו-היסטורית הזאת, אולי ניתן להסיק כי התאווה האנושית הכה טבעית למוצא ובעלות, וקשר לעבר, מעבר לתחושת הנחמה והרווחה הקשורות בה, עשויה להביאנו למקומות מוזרים למדי, וכי ייתכן ועתיד הסקירות הגנטיות ההולכות ומשתכללות והופכות יעילות ושוות לכל כיס יאפשר לכולנו גישה לעבר הממשי של כולנו ולמילקשייק הגנטי החד גוני למדי הקרוי המין האנושי, כאשר אני מאמין ביכולת של בדיקות שכאלו לא רק לשכך את תחושת העליונות והאיבה הנלוות באופן טבעי לצורך האמור במוצא ובעלות, אלא גם למקומות מיוחדים במינם, ואם לא עד הרי אפגניסטאן, אז לפחות לדלת השכן.

שבת שלום.

. **שימוש מודע בכינוי "יהודי" ולא "ישראלי" למרות מוצאם כביכול מ-10 שבטי ישראל, וזאת לשם נוחות הקריאה, וההקשר הישראלי המודרני.