תבלינים זרים

שוטטות בצ'יינה טאון של בנגקוק לעולם אינה מאכזבת, והיות ואין לי נסיון ממשי עם ריכוזי אוכלוסיה סינית מחוץ לאסיה-רבתי, זאת מהווה, יחד אולי עם השכונה הדומה לה בראנגון, מקרה בחן ומראה ללא מעט ממה שמעסיק אותי בסין פנימה.

מעבר לשלל הריחות והטעמים, אותן רובע גם נודף איזושהי שמרנות, תכונה נפוצה אולי בקרב מהגרים וכאשר דברי ריהוט ושלטי החוצות בזהב ובאדום דהוי נדמים כאילו נרכשו במכירת חיסול של איזו מסעדת מנדרין נשכחת.

עוד ברור היה כי הסין הנשקפת מן הסמטאות, היא סין שונה מאוד מהמוכרת לי ונפרדת מן האחרונה בזמן, מרחב ומרקם. מרבית הסינים-תאים, בטח בתאילנד המרכזית, מוצאם במחוזות הים הדרומי והדבר משתקף בלשונם המקורית, במשלח ידם ובעיצוב המסעדות והמקדשים עזי הצבע.

יחד עם זאת, וגם לאחר דורות של הגירה וטמיעה תרבותית ולשונית, ברור כי לפחות פה ביאוווראט, האוויר ספוג סין, גם כשמדובר בסין איטית, זהירה ודהויה מעט, ובוודאי כזאת שזמנה בידה, בטח אל מול אותה סין- גופא הנדמית כדוחסת את עצמה בחפזה אל פני הנצח.

מעבר לשוטטות מספקת בשוק הזר-מוכר ומסעדות סנפיר הכריש וקיני הסנונית, כיוונתי להגיע גם לחנות המקןמית של "נגואן סון", מותג בית ברחבי תאילנד, מיסודו של סוחר הפלפל הלבן ארטצ'יט לימפרנה, הידוע גם כ-לים ג'ין פואה, אשר כרבים מחבריו לאליטות התעשייה התאית מקורו בערי החוף העמלניות של דרום מזרח סין.

בחנות הקטנה והנעימה הצטיידתי באותם גרגרי גן עדן (Aframomum melegueta) ופלפל קובב, הראשון מין זנגוויל אפריקאי, והשני מין פלפל נשכח בעל ריח לימוני -מושקי, ושניהם כזכור דודני משנה במשפחת הפלפל ההסטורית. את שני התבלינים הללו חיפשתי זמן רב ואולי לא היה מתאים להם להמצא באותה שלוחה מהבילה של דרך הסחר הימית הנמתחת מאיי הדרום אל חופי אפריקה ומעבר.

ובכל זאת, תוך מעבר דרך רחובות נודפי ילדות של מישהו אחר, על אותיות סיניות בזהב דהוי, חנויות עמוסות שימורים של פעם, ונצרי במבוק יבש, ניתן לתהות על הגירה וזהות, שכחה וזכרון ועל מעמדו של הזר כמפרה או מאיים על רחם הארץ הקולטת.

שהרי הפער שבין האקזוטי לפולש עשוי לעיתים להוות תהום של ממש, וכשם שהתאים-הסינים, ולו לאחר דורות של חבלי קליטה, מהווים כיום במידה רבה את שדרת הארץ, במקומות אחרים אלו נידונו לעיתים לאפליה ממוסדת או לארועי ציד ברחובות ממש.

ואולי כאלו הם חבלי הקליטה בכל המקומות וכאשר המעבר, בטח זה המודרני, בין לים ללימפרנה, בין "בן אברהם" לגולדברג ולשי- מאלכס, הם מסממני מצב הצבירה הלאומי, וכאשר חברה שוחרת יציבות, וזאת אולי אף בקונטקסט קדם מודרני (אם כי יש דוגמאות נגדיות) מגששת אחר ההומוגניות כתנאי מקדים ולו תחת תנאי סף ערכיים ולשוניים.

ובעידן הגלובלי בו מוצרים זורמי גבול נעים בקיבולת ובמהירות חסרת תקדים, אך ההגירה -קשה, נותר הזר, ואולי כפי שהיה, תבלין אקזוטי להתקשט בו, ובלבד שלא- יקדיח את הכדירה. .