זקנים בסין

אחת התופעות המשעשעות המוכרות אולי לכל זר בסין היא פאניקה הפושטת במספרה כלשהי ברגע שבעלי הבית באים במגע עם זקן, וכאשר במקרים אלה הפתרון- גיזה עצמית, נראית כתוקפת את פטרוני המקום בחשש על אבדן השליטה במכונת התספורת, המהול בתחושת הקלה עצומה.

לסינים רבים זקן דליל למדי, או שהם בעלי יכולת מוגבלת לצמח אחד מעבר לאיזור קדמת הפנים. צמיחת זקן דליל במזרח אסיה נובעת משונות גנטית אשר הפחיתה את צפיפות זקיקי השיער ואת רגישותם ההורמונלית, כאשר תכונות אלו מגבילות את צמיחת הזקן ומרכזות אותו סביב איזור הפה, מבלי אגב להעיד על רמות טסטוסטרון נמוכות

למרות הנטייה הגנטית לזקן דליל, שיער הפנים מילא תפקיד מעמדי ופוליטי מרכזי בהיסטוריה של סין וכאשר תחת השפעה קונפוציאנית, נחשב שיער הגוף למתנת הורים מקודשת, וכאשר גברים גידלו את זקנם לאורך חייהם כאות לחוכמה, גבריות ומעמד חברתי. גילוח כפוי היווה פעמים כעונש משפיל, העדרו- בושה וידועים מספר סיפורים, משעשעים וטרגיים כאחד העוסקים באובססיית הזקן של האליטות הסיניות.

בסינית של פעם הוענקו אגב שמות נפרדים לכל חלק בשיער הפנים, כאשר הסימנית לזקן סנטר (须 שו) נחשבה לסימן כה חיוני לגבר, עד כדי כך כי משמעותה התפתחה בשפה המודרנית למילה המציינת חובה או הכרח. המונח המודרני הכולל לזקן,(חו זי) נגזר במקור מהמילה "חו" (胡/鬍) כינוי סיני עתיק לעמי הצפון וברברים פנים אסייאתים בכללם אשר נתהדרו פעמים רבות בשיער פנים עבות ושופע למדי, בטח בהשוואה לאוכלוסית ההאן, אם כי במרוצת הזמן איבד המונח את הקשרו האתני והפך למילה גנרית לשיער פנים.

מפנה משמעותי בתרבות הזקן התרחש במאה ה-17 עם כיבושי שושלת צ'ינג המנצ'ורית, ונהגי השיער הזרים שהנחילה, וכאשר במאה ה-20, ועם נפילת הקיסרות ועליית השפעת המערב, הפכו פנים חלקות למודל היופי הדומיננטי המזוהה עם קדמה, היגיינה ורצינות שאפתנית.

כיום עוד ניתן להבחין פה בשם בבעלי זקן מרשים, אך אלה, כנדמה -וכשאינם קבצנים, עושים זאת מטעמי חירות אומנותית או חברתית (בדומה מעט למערב), או מטעמי קרבה למסורות סין העתיקות, כולל נטיה, לפחות פה בדאלי, לחפירות יתר על סוגיות של טעם, פרשנות או הבנה של ממש, הכל כאמור- בהתאם למסורת פליטי התרבות.

אני כאמור כמערבי ביוננאן, נתפס כנראה כשילוב של קבצן וברחן כאחד, ולכן אף אחד לא מביע עניין של ממש בציצת השיער שעל פני, זאת כאמור, כל איני שולח ידי במכונת הגילוח, ועדיף על כך, מדיר רגליי מן המספרה.

יום חלק