תה ביוננאן- מחשבות

כשם שיוננאן מלאה וגדושה עד השמים בהרים, עננים וכל אשר יפה, כך מלאה היא גם בחנויות תה מתפקעות עד הגג ב"עוגות" התה הידועות של האיזור. בעוד שמקור העוגות הללו הוא בשילוב בין זרועותיה הארוכות של הקיסרות הסינית המאוחרת לכוחות סחר מקומיים. מעמדן בסין העכשווית נע באיזור הצללים שבין חדוות תה אמיתית לעולם הכאוטי של שיווק, מקסום שולי רווח והפגנת טעם פומבית.

בהתאם לכך ישנו קושי ממשי לעיתים לחדור מעבר לחדרי התה המעודנים, ולעטיפות הנייר היוקרתיות ולהפנים שלפעמים, כמו סיפורי צדיקים נסתרים, תה טוב נותר חבוי בחדרים אחוריים.

בתוך כך יצאתי מבסוט לחלוטין משתית התה השבוע אצל חבר מקומי, ששלף בתורו מספר חבילות נייר חום פשוטות ובתנועות החן האופייניות לו חלט לנו קומקום של תה שהניח שאוהב.

בעוד שמעולם לא שתיתי תה צהוב שמקורו בעלים יוננאנים, לתה הספציפי הזה היתה הפתעה נוספת, שכן היה זרוע כתמי זהב שמקורם בעובש eurotium cristatum. בעוד שכבר נכתב בעבר על השימוש בעובש מסוג זה במסגרת השינויים התדירים בתעשיית התה הרותחת של סין, כאן קיבלתי לפחות אישור שנעשה בו שימוש, ולו ממוזל,גם בידי יצרני תה אדוקים שאיכות התה בו הם סוחרים נמצא בליבם, משלב בחירת העלים ועד תהליכי דחיסת העוגה והאחסון.

את התה הצהוב, לבנה מרובעת שמקורה, כמו סוגי התה האחרים אותם שתינו , באיזור התה הידוע של יי וו שעל גבול לאוס, רקח ועיצב אדון Y אחד, איש עסקים נחבא אל הכלים שבין השאר שולח ידו גם בנדל"ן ציור ותרגול רוחני. כשהזמן יפה לכך מבצע אדון Y גיחות לאזורי התה הדרומיים על מנת לכרות בהם את עלי התה הטובים ביותר שידו משגת, עניין לא פשוט בעולם היצרי של טרואר התה הסיני, כאשר עלים שמקורם בעצי תה עתיקים ועמוקי שורש עשויים להתרגם לעוגת תה שמחירה בתנאים מסויימים גבוה ממטיל כסף במשקל דומה.

בעוד שהתה הצהוב האמור לא אכזב במאומה- לא ברמת מורכבות הארומות ולא מבחינת הרעננות העגלגלה עם הסיומת היי-ווית המרירה- יבשה שהותיר בפה, התה הבא ששתינו הפתיע אותי אף יותר.

שואו פו אר (熟普) הוא כמובן מוצר מבוקש מאוד שמקורו בטכניקות התססה של שלהי המאה ה-20 אשר באו לחקות את טעמו של תה יוננאני מיושן כהלכה, וזאת במהירות עיבוד מואצת תוך שימוש במיקרו אורגנזימים שונים. למרות הררי השואו פו הגודשים את חנויות התה בכל פינה ביוננאן ומעבר לה, אני נוטה בשנים האחרונות להמנע משו פו כמעט לחלוטין, ולו בשל הסיבה כי מעטים המקרים בהם המשקה לא היה בינוני במקרה הטוב, או פשוט גוש קומפוסט דחוס במקרה הרע, כך שנראה כי שואו פו אר מוצלח הוא פשוט עניין נדיר למדי שמקורו במשולש הגבולות שבין יד אמן, חומר גולם ראוי ותזמון ראוי.

בעוד שאני לא חסיד אפילו של שנג פו אר עתיק מדי ומאמין שגם תה, ככל חומר אורגני, מגיע מתישהו לשיא "אנרגטי" של הממשק בין הביוכימיה שלו לגוף האנושי, לא יכולתי אלא להעריך את העובדה שהשואו פו שלגמנו הציג בדיוק את התכונות להן הייתי מצפה מפו אר "מבושל" ברצינות. כלומר שיקוי מתקתק, מלא וסמיך ומעט דמוי אדמת יער (עדיין חצי קומפוסט, כן?), וזאת מבלי לאבד לחלוטין את טעמי הבסיס היוננאנים שלו. המשך השיחה תוך כדי סבבי חליטה נוספים ויציבים, חשף את הפרט המופלא לגבי עוגת התה הספציפית הזאת, ואת העובדה המסעירה כי מקור חומר הגלם שבה הוא בערימת עלים מובחרים ששכבה מכוסה כשש שנים (!) באיזה האנגר של איכר בשישואנגבאנה, לאחר ש"לא הספיק לעשות איתה כלום", וזאת נלקחה ברצון עי אדון Y לעיבוד, דחיסה ויישון המשך.ייתכן כי העובדה שמדובר למעשה בעלי גלם לא מעובדים כמעט- "מאו צ'ה", ובעצם בתה שנג שעבר טיפול טבעי ומדורג ללא האגרסיביות התעשייתית של כה רבות מעוגות הזבל שמיוצרות באיזור, תרמה לעוגה הספציפית הזאת את אכויותיה הנדירות, והפכה אותה לשיקוי מספק שנראה שכה נדיר למצוא כיום.

אדון Y כבר כמעט ואינו מוכר תה, אם בשל שיקולים של זמן ומקום, ואם בשל תסכול גובר מן הקושי לבצע סורסינג לחומר גלם איכותי, ומבחינתו המשמעות- אקולוגי, ולו בשל העובדה כי עצי תה עתיקים למעשה מוחרמים על ידי בעלי כח בדרום הפרובינציה ומשמשים להפקת תה איכותי לצרכי האליטה המקומית ובעלי בריתה.

את מלאי התה שנותר לו (ומדובר כנראה בכל זאת בלא מעט תה), הוא מוכר בסכומי עתק, המגיעים לעיתים לחמש ספרות במטבע המקומי, וכאשר בימים כתיקונם הוא מעדיף להעניק תשורות תה לידידים מקרב קהילת הנזירים הקרובה לאיזור מגוריו, כהד ציורי לעידנים בהם קשרו עלי התה יחדיו מנזר, ארמון ואת השוק הסואן שבתווך, כאשר אלה גם אלה העשירו את התה והעניקו לו בתורם אלף משמעויות נוספות.

בתוקף כל אלה, ובאם נצליח בסופו של יום לחדור דרך כל משמעויות היתר, כוחות השוק, העטיפות הנוצצות ושלל הדברים יצירי האנוש ולחלוק אפילו כוס תה בודדה כהלכתה, נוכל לומר אז בוודאות, כי זכינו ללגימה נכונה.