חפצים טנטריים

בעוד שקדושת גוף האדם ושרידיו וזכותם להתפורר חזרה לעפרם נחשבים במחוזות המונותאיזם לאמונת יסוד, במקומות אחרים נחשב גוף האדם לקליפה ריקה שתוכנה משתחרר בעת המוות למקום בעל אפשרויות מרובות ופוטנציאל רב.

הטיבטים, עם עתיק בעל רקע שמאני שקיבל על עצמו את הבודהיזם הטנטרי החל מסביבות המאה השמינית, מאמינים כי יסודות שונים בהוויתו העצמית של המת מתגלגלים הלאה לגוף חדש, או נטמעים בעולמות שונים כתוצאה מפעילות קארמית מורכבת.

בהתאם לכך, וכפועל ישיר של הגאוגרפיה הטיבטית המקשה על קבורה או שריפה, "קבורת שמים", או כילוי גופת המת בידי נשרים ושאר בעלי כנף, היתה ובמידה מסויימת עודנה לווית הבחירה ברמה הטיבטית, כאשר שרידי המתים שלא עוכלו על ידי האושפיזין המכונפים נחשבו לתוצר לוואי אך גם כחומר גלם רב עצמה במקרים מסויימים.

השימוש הטיבטי בעצמות מתים לעשיית תשמישי דת מוכר ברמה הטיבטית לפחות מאז ימי הביניים, ולמרות שמקורו כנראה בהשפעה דתית מכיוון תת היבשת ההודית, ייתכן ולשימוש בעצמות ירך, גולגולת או שכם ישנו גם תקדים בתרבות השמאנית הקדומה של טיבט.

אחד מהשימושים הנפוצים בעצמות אדם הוא התקנת קערות שתיה טקסיות (ת'וד-פה) מחלקה העליון של עצם הגולגולת, חפצים אחרים שעשו שימוש דומה בגולגולות היו תופי "נגה" טקסיים, וכן מחרוזות תפילה מיוחדות, שהנחשבות שבהן הוכנו מדיסקאות מאיזור "העין השלישית" של גולגולות שונות.

שימוש נוסף בעצמות אדם היה כאמור מעצמות ירך ואלה שימשו פעמים רבות להכנת כלי נשיפה לשימוש טקסי, כאשר מראם המקברי והשאון הרב שהפיקו עשויים היו להזכיר לקהל השומעים את ארעיות הקיום האנושי ושימוש רב יוחד להם, כמו גם לחפצים דומים אחרים מעצמות אדם, במהלך טקסי צ'וד או טקסי הגנה המוקדשים ליישויות "זועמות" שונות שלהן תפקיד מרכזי בפנתאון הטנטרי, בו הן נחשבות למגנות הדהרמה וככלי להחרבת הבורות.

ממושב נוח בכורסת המודרנה הרכה, נוח ונעים לנו להצטמרר מהמחשבה על שרידי אדם הנשלפים מעולם הצללים של גבול החיים והמוות ומשמשים באופן בוטה ומתריס כל כך בפעילות אנושית חיה ובועטת, אך אולי כאן המקום להזכיר כי חפצי העצם של טיבט מיצגים עולם רעיוני שונה בתכלית בנוגע לחיי אדם, מהות הגוף וקוו התפר העדינים שבין הקיום הזה, מצבי קיום אחרים ועולמות הצללים של אחת מן הסביבות האקולוגיות הקשוחות ביותר בעולם.

יתרה מכך חפצים אלו מציבים אולי מראה נגדית, אפלה ומאיימת אל מול תפיסתו שלנו את מצבי הקיום האנושי, ואת הקליפה הדקה המחפה על תפיסתנו הכה-רציונלית-כביכול את גוף האדם בחייו ובכליונו.