סבלם של סבלי התה

סבלי תה (סינית: 茶)背夫)), סצ'ואן,מערב סין. ראשית המאה ה-20. . התה הסיני, שימש כזכור לא רק כמשמן חברתי, מדרבן פילוסופי ומושא לשירה מחיית נפש, אלא גם כגורם מסחרי ופוליטי מהותי שלעיתים אף נקשר בגאו-אסטרטגיה ובשרידות ממלכתית של ממש.

כזכור, שווקי הגבול של ספר הרמה הטיבטית בואכה סצ'ואן שימשו במשך דורות כמוקד יוקד למערכת חילופין מורכבת הקושרת אדם ובהמה, רמה ועמק, מנזר ונווד, נשים ומסחר ער בכל הראוי להסחר.

בעוד שבשולי הדברים דובר מעט גם על מערכת התובלה הטיבטית המאפשרת לחבילות המשקה השמימי להשתנע על גבותיהם הנאנקים של יאקים ארוכי שיער, וזאת מעיר לכפר, מעיירה למרכזי הלימוד של עמק להסה, והלאה ורחוק אל עבר משכנות האוהל השחורים של רועי הרמה, יש אולי מקום שוב להזכיר, וזאת בעצב קל, על האופן שבו התרומם ועלה התה המיוחל מן העמק הסיני הפורה שלמטה ועד לפסגותיה המרהיבות של טיבט.

שכן בתוקף הזעזועים הכלכליים והדמוגרפים של קיסרות צ'ינג המאוחרת, ובהיות עניי סצ'ואן זולים בהרבה מתחבורת פרדות וסוסים, הועסקו המונים מהם בדחיקת לבני תה דחוס במעלה ההרים בואכה טיבט, ומשוער שבין סוף המאה ה-18 למחצית המאה ה-20, עד כשלושה מליון סבלים שרכו רגליהם אל שווקי הגבול שבין סין לטיבט.

במיוחד זרמו סבלי התה על מטענם הכבד מנשוא וסנדלי הקש המרוטים שלכפותיהם, דרך נתיב המרורים הממותג כיום בז'רגון התיירותי המקומי כ"דרך התה העתיקה" אל העיר דרטסדו (קנדינג), כאמור תחנת מעבר עיקרית לתה סיני בדרכו מערבה למנזרי להסה ומחנות הנוודים הפזורים בערבות העשב.

רזים וקטני גוף, וכשליש מהם מכורים לאופיום, את המסע בין מספר השבועות עשו כשעל גבם עד כ-200 קילוגרם של לבני תה סצ'ואני. רבים לא שבו אל ביתם. . "עוגת הדגן קשה ללעוס, אשמה כמשקע שרוף, ...קהל הנחים בדרך, כמתים לא קבורים, רבים מספור... דוחקים תה בדרכי ההר, חור בשלג, במעלה המשעול. "