בני אלמוות ובונקרים

חוץ מענייני עבודה, אין בי לאחרונה המון בעירה פנימית לכתיבה, כאשר מעבר לארועי השנה האחרונה, חלקם טמנו בחובם כאב אישי וממשי מאוד, נראה שיש גם כך מקום בו המילים עצמן - מתפוררות מאליהן.

אני משדל לצאת גם מנקודת הנחה כי מה שעובר עליי הקטן, בהכרח מייצג, ולו במשהו- את רוח הזמן, בטח כאשר קיבולת המידע הזורמת סביב משתווה רק לדלילות הזרם העכור.

והיות וגם כך השיטיזיציה הכוללת של הרשת לא מאפשרת לנו - וכנראה לעולם לא תאפשר, מרחב מוגן או נתיב המלטות מגלילת מוות או המחטף המקוון של רשת העצבים. ואם זה המצב, מוטב אם כך לשוב ולצאת אל ההרים, מקום רווי פוטנציאל, גם כשמצוי הוא בעיבורה של עיר גדולה כצ'ינגדאו, ובוודאי אינו מנותק מן הg5 המקולל.

הר הבחירה הפעם הוא דווקא פו שאן ("ההר הצף"), שבניגוד לאחיו העתיק, הר לאו- מן ההרים הדאואיסטים העתיקים בסין, אמור להחיל בקרבו לא פחות מאשר בונקרים גרמניים נושנים.

אז בונקרים גרמניים נדמים אולי כחפץ מוזר להמצא על חופי הים הצהוב, אך למעשה לגמרי במקומם אם נזכרים במעמדה קצר הימים של צ'ינגדאו כפנינת הכתר של הרייך השני במזרח אסיה, ולמעשה הפנינה היחידה בכתר זה. שכן בנייתה המופתית של צ'ינגדאו כמייצגת של המודרנה הגרמנית, המושבה האידיאלית וקצרת הימים כללה לא רק מוסדות נאצלים כתחנות רכבת וטלגרף, בנקים, בתי חולים, מבשלת בירה ידועה ומערכת ביוב עשוייה לעילא, אלא גם את סממניה העובריים של המלחמה הטוטלית של המאה ה-20, וזאת בדמות ביצורי הגנה, הפגזה ופיקוד על פסגות הרי ביסמרק, מולטקה (כיום: בייגונג שאן) והמיקום המעורפל המכונה קייזרשטול

למרות מיקומו וגובהו הצנוע, הר פו מספק בכל זאת את כל המצופה מהר סיני כהלכתו, כאשר שוליו המיוערים והמתונים מספקים תמיכה לכותרות סלע ציוריות ולעיתים, דרמטיות להפליא. אין פלא כי פסגות הגרניט, כאן ובכל מקום אחר בסין, נקשרו כמקום מפלט למיני פורשים ואנשי דרך - ישרים ומעוקמים כאחד, אם לא כמשכן לבני אלמוות של ממש.

אין לנו המון עדויות לקורותיהם של בני אלמוות של ממש לאחר תקופת שושלת מינג, באם יש לכך קשר להגעת הישועים הראשונים לתחומי סין או קשירתה של ממלכת האמצע לכלכלת הכסף הגלובלית, לכך אין ערובה. כך או כך ניתן לטעון כי בני אלמוות דאואיסטים ותותחים ארוכי טווח מתקשים לשכון זה לצד זה בראשו של הר, בטח צנוע כפו שאן, וכל אותן תועפות בטון מזויין, גרמני, יפני או מאואיסטי המעטרות את כתר ההר לא יצלחו כמשכן לנשימה רחבה או רקיחת עשבים מגויידת אצבעות.

וכך נידון אתה לשוטט אנה ואנה על פני הר נטוש, יהי שמו פו שאן או פרינץ-היינריך ברג, וכאשר לא לחלוטין ברור אם לחפש בני אלמוות הגעת , או לרדת בתהומות בונקר אפל.

כך או כך, ברור העיקר. ורק תחלץ לרגע, ממסך המלל המדבק, קח נשימה רחבה והתבונן סביב על הר נטול שם, תדע אז- ולבטח, על סיפו של מי מהם, אתה עומד.